דלקת מפרקים שגרונתית והריון

מחלות ראומטיות רבות מתפרצות בגיל הפריון והטיפול בנשים הרות, הסובלות ממחלות אלו, הינו מורכב ומאתגר. ההריון מושפע מהמחלה הראומטית, אך הוא גם משפיע על מהלכה, וכמו כן לחלק ניכר מן התרופות הניתנות למיגור המחלה יש השפעה שלילית על ההריון, והן אינן רצויות אף בתקופת ההנקה.
השפעת ההריון על המחלה הראומטית תלויה בסוג המחלה. בדלקת מפרקים שגרונתית, מרבית החולות תשתפרנה עד תחילת הטרימסטר השני להריון, אך מרביתן (עד 90%) יתלקחו בארבעת החודשים הראשונים שלאחר הלידה. יתרה מזו, החודשים שלאחר הלידה הם תקופה אופיינית להתפרצות הראשונית של המחלה.

ומה על תרופות והריון?
ובכן, הכלל שאין ליטול תרופות מיותרות נכון עוד יותר בזמן ההריון. מאידך, יש להיזהר מהפסקת תרופה נחוצה העלולה לגרום להתלקחות, שתסכן את המשך ההריון ואת העובר עצמו.

התרופות מקבוצת ה- NSAIDs (ווטלרן, אטופן, ארקוקסיה ועוד) נחשבות בטוחות יחסית עד לשבוע 32 להריון ואף במהלך הנקה.
הסטרואידים מהווים טיפול יעיל ומהיר במחלות ראומטיות רבות ובשל בטיחותם היחסית ויעילותם הרבה, הם משמשים פעמים רבות כתרופת הבחירה בנשים הרות. יחד עם זאת, מומלץ להימנע מהם ככל שניתן במהלך הטרימסטר הראשון ולהניק לפחות 4 שעות לאחר נטילתם.
ברור שהסיכונים גדולים יותר ככל שהמינון שניתן הוא גבוה יותר, ולכן יש לעשות שיקולי "עלות תועלת" ולקבוע מהו הנזק שאנו מנסים למנוע.
פלקווניל וסלזופירין נחשבות כתרופות בטוחות בזמן הריון והנקה. יש הנוהגים להפסיק הטיפול בסלזופירין בגברים מטופלים כשלושה חודשים לפני הריון המתוכנן, עקב חשש מירידה בספירת הזרע תחת הטיפול.

בניגוד לתרופות שהוזכרו עד כה, הנחשבות בטוחות יחסית בהריון, הרי השימוש במתוטרקסאט, תרופה הנמצאת בשימוש רחב בטיפול בדלקת מפרקים שגרונתית, הוא מסוכן ביותר בהריון. מאחר ונטילת מתוטרקסאט כרוכה בשכיחות גבוהה של מומים ביילוד, מומלץ להפסיק את נטילתה שלושה חודשים לפחות לפני הריון מתוכנן. גם תרופת הערבה קשורה בשכיחות גבוהה של מומים, וכאן, בשל מסיסותה הגבוהה בשומן, נדרשת הפסקה בת שנתיים (!) לפני כניסה להריון. ניתן גם לפנות את התרופה במהירות מהגוף על ידי נטילה של מלח מרה בשם כולסטיראמין בטבליות משך שבועיים בלבד.

מה בנוגע לתרופות ביולוגיות? ובכן, בולמי ה- TNF הם הראשונים שנכנסו לשוק וברבות השנים הצטברו די נתונים על בטיחותם, בעיקר מנשים עם מחלות מעי דלקתית שטופלו ברציפות גם במהלך ההריון. על אף שמבחינת רשות התרופות האמריקנית (FDA), קבוצת בולמי ה- TNF הכוללות את האנברל, רמיקייד, הומירה וסימפוני, נמצאות בקבוצת סיכון דומה לזו של הסלאזופירין, מרבית הראומטולוגים עדיין ממליצים על הפסקת הטיפול לפני הריון מתוכנן.

יחד עם זאת, היה ואישה נכנסת להריון במהלך טיפול באחת מן התרופות, רוב הרופאים ימליצו על המשך ההריון ולא על הפסקתו. ברם, בשל העברה מוגברת של התרופה דרך השליה בטרימסטר השלישי של ההריון, מומלץ להפסיקן בתקופה זו ולחדש טיפול לאחר הלידה. אשר להנקה, כאן הנתונים על בטיחות נוגדי ה- TNF לוקים בחסר, ועל כן ההמלצה הרשמית היא להימנע מהנקה.

מבטרה (תרופה ביולוגית העובדת כנגד תאי B) אינה מומלצת לשימוש בזמן הריון, וההוראה היא להפסיק את הטיפול במבטרה כשנה לפני ההריון המתוכנן.

בנוגע לאקטמרה (תרופה ביולוגית בעלת מנגנון פעולה חדשני העובדת כנגד אינטרלוקין 6) ואורנסיה (תרופה ביולוגית המחלישה את התקשורת בין תאי מערכת החיסון) לא קיים מידע, ונשים בגיל הפריון צריכות להשתמש באמצעי מניעה במהלך ועד שישה חודשים לאחר הטיפול.
לסיכום, רצוי שכל אישה הסובלת מדלקת מפרקים שגרונתית, המתכננת הריון, תיבדק על ידי ראומטולוג, שיבצע הערכה של היקף המחלה ופעילותה, ויתאים למטופלת את התרופות כנדרש. מעקב במהלך ההריון יאפשר שליטה טובה יותר במחלה ובריאות שלמה לאם וליילוד.

באדיבות פרופ' מרב לידר, מנהלת היחידה הראומטולוגית, המרכז הרפואי ע"ש שיבא תל השומר