הטיפול בדלקת מפרקים של גיל הילדות

הטיפול המוקדם בדלקת מפרקים של הילדות הינו חיוני מאחר וישנן עדויות לפגיעה במפרקים החל משנה הראשונה של המחלה. איחור בהתחלת הטיפול עשוי להביא לפגיעה במפרקים ובהמשך אף לגרום לפגיעה תפקודית והפרעה בגדילה .

התרופות לדלקת מפרקים של הילדות אינן מרפאות את המחלה, אולם כאשר הן ניתנות בשלב התחלתי, הן בולמות את התהליך הדלקתי הכרוני וכך מונעות את הנזק הקבוע למפרקים. לפיכך, קיימת חשיבות רבה לטיפול מוקדם ומקיף בדלקת מפרקים.

מטרות הטיפול בדלקת מפרקים של הילדות הן לאפשר אורח חיים נורמאלי ככל האפשר לילדים החולים, לאפשר להם גדילה תקינה באמצעות הפחתת הכאב, דיכוי התהליך הדלקתי, האטת המחלה ומניעת נזקים ארוכי טווח.

כיום ישנם מספר טיפולים תרופתיים לדלקת מפרקים של הילדות. חלקם מטפלים בתסמינים ויש המשנים את מהלך המחלה , קבוצה נוספת הינה קבוצת התרופות הביולוגיות.
הטיפולים כוללים:

 

תרופות אשר אינן משנות את מהלך המחלה :

  1. תרופות נוגדות-דלקת לא סטרואידיות (NSAID)
    תרופות אלה מטפלות בסימנים ובתסמינים של דלקת המפרקים השגרונתית, כמו כאב, נפיחות ודלקת, אבל אינן משנות את מהלך המחלה ואינן מאטות את התקדמות הרס המפרקים. קבוצה זו מונה תכשירים רבים המוכרים לנו מהשימוש היומיומי, (דוגמת האקמול, אופטלגין) כמו גם תכשירים המשתייכים לקבוצת
    ה-(NSAIDS (Non-steroidal anti-inflammatory drugs, לדוגמא: אדוויל, ארקוקסיה, נקסין, אינדומנד וכד'.
  2. גלוקו-קורטיקואידים (סטרואידים)
    תרופות נוגדות דלקת הקרובות לקורטיזול – סטרואיד המיוצר באופן טבעי בגוף, הפועלות נגד הדלקת. טיפול זה יכול להביא להטבה מיידית, אך אינו יכול לעצור את התקדמות המחלה. אל קבוצה זו משתייכים הבטנזול, פרדניזון (דנלון), מתילפרדניזון וכד'.
    לרוב תרופות אילו ישמשו כגשר להקלה עד להשפעת תרופות עם זמן תגובה ארוך.
    שימוש נוסף נרחב נעשה בהזרקה של סטרואידים תוך מפרקית. חלק מהתרופות הנמצאות בשימוש בעלות זמן פעולה קצר (דוגמת מתילפרדניזולון, צלסטון) וחלקן עם משך פעולה ארוך יותר שעשוי להימשך מספר חודשים רב (דוגמאת אריסטוספן).

 

תרופות משנות מהלך מחלה Disease Modifying Anti-Rheumatic Drugs‎) DMARDs) :

תרופות אלה מקלות את התסמינים ומסייעות במיתון המחלה בכך שהן מעכבות את התקדמותה. בקבוצה זו נכללות התרופות מטוטרקסאט, סלזופירין, ערבה ועוד. לכל אחת מן התרופות בקבוצה זו מנגנון פעולה שונה, אך כולן משפיעות על מערכת החיסון ומאפשרות שליטה טובה יותר במחלה.
תרופות אלה אינן עובדות באופן מהיר ובדרך כלל השפעתן מתחילה לאחר 4-8 שבועות לפי סוג התכשיר ושיא פעולתן מגיע רק אחרי 3-6 חודשים. השימוש בקבוצת תרופות זו לטיפול בדלקת מפרקים של הילדות הינו נפוץ, אך יחד עם זאת לא בכל החולים מצליחים להשיג תגובה מספקת באמצעות תרופות אלה. לעיתים, עולה הצורך לשלב מספר תרופות מאותה משפחה, או שילוב של תרופה מקבוצה זו עם תרופה ביולוגית בעלת מנגנון פעולה ממוקד במטרה לשפר את התגובה בחולה.

תרופות משנות מחלה ביולוגיות

זוהי קבוצה חדשה יחסית של תרופות אשר הונדסו גנטית. מנגנון הפעולה שלהן מכוון לעיכוב התהליך הדלקתי בגוף. תרופות אלה פועלות כנגד מרכיבים במערכת החיסון באופן ספציפי המעורבים בתהליך הדלקתי התוקף את המפרקים. התאים המושפעים מפעילותן של התרופות הביולוגיות הם לימפוציטים מסוג B, לימפוציטים מסוג T, וכן חלבונים המשתתפים בפעילות מערכת החיסון הנקראים ציטוקינים מסוג tumor necrosis factor‏ (TNF) אינטרלוקין- 6 (IL-6) ועוד.

איזה תרופות קיימות בקבוצה זו?

התרופות הביולוגיות השונות פועלות במנגנונים שונים:

  1. הפחתת הדלקת ע"י חסימת פעילותו של ציטוקין הנקרא TNF-α
    תרופות אלה נקראות מעכבי TNF-α ונעשה בהן שימוש רחב הן בטיפול בדלקת מפרקים שגרונתית והן בטיפול במחלות ראומטיות אחרות. הן מכוונות באופן ספציפי לחלבון במערכת החיסון הנקרא Tumor Necrosis Factor alpha. חסימת חלבון זה מפחיתה את הפעילות הדלקתית ועוצרת את התקדמות המחלה. התרופות בקבוצה זו נחלקות לשני סוגים על פי האופן בו מעכב הנוגדן את החלבון: חסימת החלבון TNF עצמו, או חסימת הקולטן לחלבון. שוני נוסף בין התרופות הינו מרכיב הנוגדן. חלק מהתרופות מבוססות על מרכיב הומאני בלבד (דוגמת הומירה) וחלקן על מרכיב משולב הומאני ושל עכבר (דוגמת רמיקייד).
    התרופות הזמינות כיום בקבוצה ונמצאות בשימוש בילדים הן רמיקייד, אנברל והומירה.
    חשוב מאוד להתמיד בנטילה של הטיפול לפי הנחיות הראומטולוג, כי מחקרים מראים שתגובה לטיפול יכולה להיראות ממספר שבועות ועד מספר חודשים.
  2. עיכוב פעילות (החלבון) הציטוקין אינטרלוקין 6 (6-IL)
    תרופה מסוג זה מכוונת כנגד הקולטן (רצפטור) ל- IL-6, אחד הציטוקינים המרכזיים בתהליכי הדלקת.
    התרופה מכוונת באופן ספציפי לקולטן של החלבון ובכך מונעת את השפעת החלבון על תאי המטרה שלו. חסימת חלבון זה מפחיתה את הפעילות הדלקתית ועוצרת את התקדמות המחלה. התרופה הזמינה כיום בקבוצה זו היא אקטמרה.
    תרופה זו נמצאת בשימוש נרחב בקרב קבוצת החולים עם סוג מחלה סיסטמי (systemic onset JIA) וכן בקבוצה עם מעורבות רב מפרקית. חשוב מאוד להתמיד בנטילת הטיפול לפי הנחיות הראומטולוג, כי מחקרים מראים שתגובה לטיפול יכולה להיראות החל ממספר שבועות ועד למספר חודשים.
  3. עיכוב פעולתם של תאי מערכת החיסון מסוג T
    תרופה מסוג זה מכוונת כנגד חלבון הנמצא על תאי דם לבנים מסוג לימפוציטים T, או בקיצור, תאי T. לתאים אלה, שהינם חלק מתאי הדם הלבנים, תפקיד מרכזי בהנהגת ובהחמרת הדלקת. היקשרות התרופה לתאי T מעכבת את פעילותם, מפחיתה את הפעילות הדלקתית ועוצרת את התקדמות המחלה. התרופה הזמינה כיום בקבוצה זו היא אורנסיה.
    חשוב מאוד להתמיד בנטילה של הטיפול לפי הנחיות הראומטולוג, כי מחקרים מראים שתגובה לטיפול יכולה להיראות החל ממספר שבועות ועד למספר חודשים.
  4. עיכוב פעילות (החלבון) הציטוקין אינטרלוקין 1 (IL-1)
    תרופות מסוג זה מכוונת כנגד הציטוקין 1 IL- , אחד הציטוקינים הנו מרכיב מרכזי בתהליכי הדלקת בעיקר בקבוצה עם דלקת פרקים סיסטמית (systemic JIA ).
    שתי התרופות העיקריות בקבוצה זו הינן: אילאריס – שפועלת לחסימת הציטוקין וכינרת – שפועלת לחסימת הקולטן לציטוקין.
    חשוב מאוד להתמיד בנטילה של הטיפול לפי הנחיות הראומטולוג, כי מחקרים מראים שתגובה לטיפול יכולה להיראות החל ממספר שבועות ועד למספר חודשים.

הכותב הינו דר' יונתן בוטבול, ריאומטולוג ילדים בקריה הרפואית רמב"ם