התנועה נגד הכאב

התנועה נגד הכאב – תפיסות מוטעות על הקשר בין כאב לתנועה

תחושת הכאב היא איתות מתריע של הגוף, בעוד שכאב אקוטי מתריע לנו שאנו צריך להפחית את העומס על הגוף. לעומתו הכאב כרוני מתריע לנו שאנו צריכים להתחיל התאמן.

6 תפיסות מוטעות על הקשר שבין כאב לתנועה:

בעולם המודרני כמעט כל אדם בוגר סבל או יסבול מכאב גופני שמקורו במערכת השלד, אשר פוגע משמעותית באיכות חייו. הופעת כאב היא הסיבה המרכזית לביקורים אצל רופא. מקור תחושת הכאב הינו ברצפטורים אשר ממוקמים בשרירים ובאברי הגוף שמופעלים בתגובה לגירויים כגון לחץ מכני, גירויים כימיים, חוסר אספקת דם, חום קור. האות שנקלט ברצפטורים מועבר דרך עמוד השדרה למוח ששם מעובד האות לתחושת הכאב. ישנם שני סוגי כאב אקוטי חזק, המופיע בזמן קצר ולרוב חולף עד 3 חודשיים ויש כאב כרוני העלול להמשך זמן רב ועוצמתו לרוב נמוכה.
הבנת סוגי הכאב חשובה להכרת דרכי התמודדות עם הכאב. כאשר מדובר בכאב אקוטי מטרת מנגנון הכאב הינה להגן על הגוף מפני גירויים העלולים לפגוע בו. לדוגמא: ספורטאי הסובל מכאבים לא מוכרים בזמן ביצוע האימונים, ולכן הפחתת העומס ומנוחה תשפר משמעותית את קצב ההחלמה.
אך רוב האנשים, בעיקר בגיל מבוגר, סובלים מכאבים כרוניים המאופיינים בעוצמתם הנמוכה ונמשכים זמן רב. לרוב מקור הכאב אינו ידוע, ובתגובה לכאב רוב האנשים מפרשים את האות כאב בטעות כאיתות להפחתת העומס ומנוחה, זאת לעומת מחקרים שמראים שהכאב הכרוני מדווח על כך שהגוף זקוק דווקא לתנועה ולאימון, ולכן וביצוע סדיר של אימון גופני נמצא כמפחית כאב.
כשיש כאב כרוני השרירים עייפים לכן צריך לנוח: לא נכון! עייפות שרירית אומנם קשורה ישירות להופעת כאב. אבל העייפות מבטאת דפוס פעולה לא נכון של השרירים. עייפות נגרמת כתוצאה מכך שאין חלוקה שווה של העומס בין החלקים השונים של אותו שריר, ורוב העומס נופל על יחידות השריר הקטנות. לכן חיזוק והפעלה מבוקר משפר את דפוס הפעולה של השרירים, כך שהעומס יתחלק בצורה שווה בין כל יחידות השריר.
כשיש כאב עדיף לא להזיז את המפרקים: לא נכון! קיבוע של המפרק באמצעות השרירים גורם לעומס מוגבר על השרירים והמפרק ומפחית את אספקת הדם לאזור. נמצא שאנשים שסובלים מכאב כרוני נוטים לקבע את המפרקים בזמן ביצוע תנועות. הקיבוע גורם לכיווץ שרירים מוגבר סביב המפרק ומגביר את העומס על הרצועות והגידים ואת העייפות השרירית – תהליכים שמגבירים את הכאב בזמן התנועה. לעומת זאת, תרגול שכולל הנעת המפרקים, מחזיר למפרקים ולשרירים את התנועה המתוזמנת שלהם, משחרר את הלחץ המכני ומפחית כאב.
תרגול משפר את הכושר, מחזק את השרירים, אך לא מפחית כאב: לא נכון! אימון גופני גורם לעליה בסף הכאב. ולכן הוא מומלץ לאנשים הסובלים מכאב כרוני על רקע של מחלות ראומטיות. המנגנונים דרכם האימון פועל כמשכך כאב, לא לגמרי ברורים, אבל כן ידוע שאימון גורם להפרשת אנדורפינים מהמוח שגורמים לירידה בכאב. בנוסף, בזמן האימון מועברים אותות עיצביים מהשרירים למוח ומתברר שעוצמת אותות אלה מפחיתה את אותות הכאב המועברים גם מהשרירים למוח.
הפרשת אנדורפינים כתוצאה ממאמץ – רק לרצי מרתון: לא נכון! כתוצאה מביצוע מאמץ מופרשים אנדורפינים מהמוח לזרם הדם. אבל מתברר שדווקא אנשים שלא עוסקים באופן קבוע בפעילות גופנית, הרגישות שלהם לאנדורפינים גדולה יותר. ולכן גם בזמן ביצוע אימון קל, הפרשת אנדורפינים תשפיע עליהם, ותגרום לירידה בכאב. לעומת זאת, נמצא שבקרב אנשים מאוד מאומנים מתרחשת סבילות להפרשת אנדורפינים וכדי להשיג השפעה משככת כאב הם נדרשים לבצע פעילות גופנית לאורך זמן רב.
כשכואב איזור מסוים צריך להפעיל את אותו איזור: לא נכון! כאשר מדובר בכאב כרוני, אימון כללי שמפעיל את כל הגוף יעיל בהפחתת הכאב בדומה לאימון או טיפול ספציפי רק באזור הכואב. הדבר נמצא בספרים רבים של מחקרים שבדקו אנשים שסבלו מכאבי גב וצוואר כרוניים. זאת מכיוון שהופעת כאב קשורה לתפקוד לא תקין של שרירים או מפרקים אחרים. בנוסף, כתוצאה מהפחד מהכאב לאנשים קל יותר להפעיל אזורים לא כאובים וכך להשיג השפעה מפחיתת כאב באזורים אחרים.
אני פעיל, השרירים שלי מתפקדים, הם לא מקור הכאב: לא נכון! לרוב הכאב נובע מעייפות וחולשה של השרירים הקטנים ולא של השרירים הגדולים שמבצעים פעולות הדורשות כוח רב, ולכן נמצא שאנשים שמבצעים פעולות חוזרת הדורשות כוח רב, סובלים בעיקר מכאבים בשרירים הקטנים והמייצבים כגון הגב או הצוואר. הגוף מקבע את המפרקים הרחוקים מאזור התנועה ולכן מופעל עליהן עומס רב. אימון מבוקר גורם להפעלה מתוזמנת ונכונה של השרירים.

מאת: שי גרינברג, פיזיולוג ופיזיותרפיסט, מכון פיזיולייף www.plife.co.il