שמי ליאת, אני חיפאית, מאיירת, מעצבת פנים ולוחמת.
אני מאובחנת עם דלקת מפרקים פסוריאטית משנת 2011.
מ גיל 16 אני סובלת מכאבים שונים שאובחנו לא נכון והוסברו בצורות שונות למשל : כאבי גדילה (כי באמת גבהתי נורא מהר-170 ס"מ בגיל 16- ומאז לא השתנה) ועד שינויי מזג אויר (??!!!).
כששרתתי בצבא שלחו אותי לראומטולוג שטען שיש לי גמישות יתר מלידה. כך הסתובבתי עד אשר יום אחד, התחלתי להרגיש נימול בכפות הידיים, ודווקא זה יחד עם ההיסטוריה המשפחתית שלי (סבתא ז"ל ובת דודה לוחמת כשעל דור ההורים זה בחר לדלג) מה שגרם לרופא המשפחה שלי להבין שצריך לשלוח אותי לבדיקות מעמיקות שלאחר חצי שנה הובילו לאבחנה על דרך השלילה של דלקת מפרקים פסוריאטית.
לאחר תקופת אבל על מר גורלי ועל כמה אני מסכנה, וכמה כואב לי, החלטתי שהיקום רומז לי כאן רמז מאוד גדול. הגיע הזמן לעשות את מה שעושה לי באמת טוב. עזבתי את משרת הוראת האומנות, ואת התלמידים האהובים שלי, והחלטתי לפתוח עסק, להתפרנס מהאומנות שלי, בלי בוסים שצריך לתת להם דין וחשבון מתי כואב לי ובלי לקום בבוקר ולנסות לנחש אם אני אעמוד יום שלם על הרגלים מול הכיתה ובין קני הציור. ראיתי שאני מתקשה לפתוח את העסק לבד, לכן נעזרתי בכלים של מט"י שהיום נקראים מעו"ף (יעוץ וליווי מקצועי לקידום העסק), לקחתי קורס, בניתי חנות אינטרנטית, לקחתי יועצת עיסקית כדי להתפקס, ומאחר ואני כל כך אוהבת אנשים בתקופות רגיעה אני אפילו יוצאת ועושה דוכנים בירידי אמנים. כשכואב, אני עושה דווקא לכאב וממשיכה, אבל אם ממש כואב אני מרשה לעצמי יום במיטה. למדתי להקשיב לגוף (כי אם אני מעיזה שלא, הוא מוכיח לי מי שולט במי) פשוט לעשות לעצמי, כי כשעושים לעצמנו יש פתאום כוחות אחרים.
אמנם אני גרה לבד, אבל לא יודעת לאן הייתי מגיעה בלי ההורים המדהימים והתומכים שלי, שמוכנים לקפוץ ולעזור, ואפילו לנקות לפעמים, האחים המקסימים שלי שכשההורים לא בסביבה נרתמים למשימה. סוללת חברים שתמיד שם בשבילי, גם אם אין זמן לדבר ולקשקש כשצריך הם שם. ויש את אלו שנפלו בדרך, שאיכזבו ולא הבינו, וגם אותם אני מקבלת באהבה, אבל כבר לא משקיעה במי שגוזל אנרגיות ולא יודע להחזיר, אפילו את המינימום שבהבנה ובתמיכה החברית.
מה הטיפ שלי? לא לוותר לעצמך! אני חסידה גדולה של תאוריית "כל דבר קורה מסיבה, והכל לטובה, גם אם לא רואים את זה כרגע כשחשוך ואפלולי" ולחשוב מה עושה לך טוב ולעשות את זה. אותי זה הוביל לאזור אומץ, להשתחרר ולחיות ממה שעושה לי טוב. אצלי זה האיור והאומנות השימושית, לכם זה יכול להיות כל דבר שהוא, אירגון, יעוץ, הדרכת טיולים וכו'. כי כשעושים משהו שאוהבים הגוף עוזר לנשמה לשמוח.