קצת על עצמי, נשואה פלוס בת אחת מדהימה ובל נשכח את טייגר הכלב המשפחתי כמובן. התחביבים שלי שמאד עוזרים לי בהתמודדות היומיומית הם הצמחים שלי,
אני מטפחת ומאושרת מהם כל יום. אני גם מאד אוהבת פאזלים, נותן לי שקט, מפעיל את הראש. ההליכה עם טייגר כל יום מאפשרת לי רגיעה,
אני מנקה את הראש מכל המחשבות ופשוט נהנית מהדרך. אני מאד נהנית מההתנדבות שלי בעמותות נוספות, נותן לי מענה על הרצון לעזור ולהיות שם עבור מי שצריך.

אובחנתי בדלקת מפרקים מקשחת (2014) ומשם ניסיתי להתנהל בצורה רגילה אבל היו מהמורות בדרך בצורת מחלות ותסמונות נוספות,
כמו דלקת מפרקים פסוריאטית, נוירופתיה, פיברומיאלגיה ועוד.

מכיוון שהמחלה הראשית שלי היא וורקוהוליזם ואחת מתכונות האופי הבולטות שלי היא אופטימיות,
המשכתי בדרכי שלי, ניסיתי וממשיכה כל הזמן לעבוד על ניהול המחלה ולא לתת למחלה לנהל אותי.

לעמותה הצטרפתי ב 2014 כחברה והתחלתי את עבודתי בה ב 2016.

מאז שקיבלתי עליי את התפקיד, בהתאם לחזון ומטרות העמותה, הגדרתי לעצמי שאחת ממטרות העל שלי היא
לחשוף את העמותה לאנשים המתמודדים עם המחלות האוטואימוניות והאוטואינפלאמטוריות ולאפשר להם להצטרף לקהילה המשפחתית, התומכת שיצרנו.

הבאת העמותה לקדמת הבמה בארץ ובחו"ל מאפשרת לי לייצר שיתופי פעולה, ללמוד על המחלות שלנו, להביא מידע חדש ומחקרים לחברי העמותה,
מרצים והרצאות מרתקות, מפגשים עיתיים בנושא עולם הזכויות הרפואיות, לקיים כנסים, ימי עיון (בימי שגרה, וכיום במערכות הדיגיטליות לאור נגיף הקורונה),
פעילויות לילדים, להתרחב עם קבוצות התמיכה שלנו וגולת הכותרת (מבחינתי) היא חלום שקרם עור וגידים והפך למציאות – קורס ניהול המחלה (פרטים באתר).
יש לנו הורים לילדים המתמודדים עם המחלות הללו ועד לאנשים מבוגרים, אני מתאמצת לקיים פעילויות המעניינות את כלל הגילאים,
מקשיבה קשב רב לבקשות חברי העמותה. דף הפייסבוק הסגור לחברי העמותה פעיל מאד, עד כדי עשרות דיונים ותגובות ביום,

מגיבה כשצריך ומתאפשר לי להבין את הצרכים של החברים ולפעול למענם עד כמה שניתן.
העשייה, התמיכה, השיחות הרבות עם חברי העמותה או אנשים המבקשים ייעוץ, העשייה בעמותה מתעצמת מיום ליום,
מתחדשת ומגיעה כל הזמן לפסגות גבוהות יותר ויותר

מבחינתי, חברי העמותה הם מקור הכח שלנו, איתכם ולמענכם.

הסיפור שלי