הגיע הרגע ועכשיו תורכם להיכנס לרופא*, חיכיתם לרגע זה, הגעתם מוכנים, ידעתם מה אתם רוצים לומר ועל מה חשוב לכם לקבל תשובות.
אך כשיצאתם, הרגשתם שהשיחה עצמה לא התנהלה כפי שהייתם רוצים שתתנהל.
ההסברים לפער זה שונים ומגוונים. העיקרי שבהם מתייחס לדפוסי התקשורת השונים שלכם ושל הרופא ולהבדלים הלא מודעים שבין סגנונות הדיבור.
סגנון הדיבור הוא אחד המאפיינים המרכיבים את "כרטיס הביקור" של כל אחד ואחת מאתנו. מחקרים בתחום מצאו כי קיים סגנון דיבור "נשי" וסגנון דיבור "גברי"
(חשוב לציין שנמצא כי נשים לא בהכרח מדברות בסגנון "נשי" וגברים לא בהכרח מדברים בסגנון "גברי").
הספרות המחקרית, מאפיינת תשעה הבדלים בין שני סגנונות הדיבור.
אנו נתמקד בשני המאפיינים המהותיים ביותר בשיח שבין המטופל לרופא.

1. התפרצות לדברי האחר: מאפיין זה שייך לסגנון הדיבור ה"גברי". הנטייה להתפרץ לדברי האחר נתפסת באופן לא מודע אצל האחר כאסרטיביות, סמכותיות והחלטיות.
עקב זאת דבריו יתקבלו יותר, ישמעו משמעותיים יותר וישפיעו יותר על קבלת ההחלטה. גם אם בפועל הם שגויים. כך למשל, אם הרופא שואל אתכם לשלומכם, אתם עונים והוא מתפרץ לדבריכם (כי זה המאפיין של סגנון הדיבור שלו), ההתפרצות מסיטה את השיחה לכיוון אחר ואתם לא שיתפתם בכל מה שאתם מרגישים, כמו למשל קשיים להירדם, עייפות,
התעוררות באמצע הלילה וכו'.
יתרה מזו, אתם תחשבו שלא נורא אם לא אמרתם, כיוון שאין לזה קשר ישיר למחלתכם, כלומר עולה הסיכוי שזה גם לא יעלה בהמשך. אולם, חשוב ביותר שהרופא ידע על כך היות וכל סימפטום עשוי להיות קשור למחלה ולהוות רכיב מהותי בשיקולים של הרופא להמליץ לכם על הטיפול המתאים ביותר.

2. מילות הססנות: נראה לי ש… אני חושב/ת ש… לדעתי…. מאפיין זה שייך לסגנון הדיבור ה"נשי". שימוש במילות הססנות משדר מסר של התלבטות,
אנחנו רוצים להגיד אבל לא בטוחים שזה נכון.
על כן יש נטייה לראות מסרים אלו כפחות משמעותיים בשיקולים של קבלת ההחלטה. למשל: אם הרופא ממליץ לכם לשנות את הטיפול הקיים והוא אומר:
"נראה לי שהכי נכון לשנות את הטיפול הקיים"
אתם באופן לא מודע יכולים לפרש זאת כסוג של הססנות ולהגיב להמלצה שלו תוך ניסיון לשכנע אותו אחרת. יתרה מזו, אם אתם חוששים מהטיפול המוצע ומהשלכותיו האפשריות,
שימוש במילת הססנות עשויה לחזק באופן לא מודע את חששותיכם. אם הרופא היה אומר הפתרון הטוב ביותר למצב הרפואי שלך… או אני ממליץ/ב לך ש… הייתם מפרשים את האמירות כאסרטיביות יותר ובאופן לא מודע הייתם סומכים יותר על עצתו.
מאפייני סגנון הדיבור עשויים להיות בעלי השפעה לא מודעת על ההחלטות שאנו מקבלים כלפי הטיפול המתאים לנו ומידת ההיענות שלנו לטיפול.
המלצה שלי – בפעם הבאה, כשתפגשו עם הרופא, שימו לב להשפעות האפשריות של סגנון הדיבור המאפיין אתכם ו/או סגנון הדיבור המאפיינים את הרופא שלכם, בחרו האם נכון לכם להתפרץ לדברי הרופא ו/או להשתמש במילות הססנות.
בתום המפגש, בחנו האם ואיך מילות ההססנות והתפרצות לדברי האחר השפיעו על השיחה ועל ההחלטות להמשך הטיפול.

* הפנייה בלשון זכר נעשתה מטעמי נוחות בלבד והיא מתייחסת לרופאים ולרופאות כאחד.

גלית לוי, M.A סוציולוגיה, התמחות בפסיכולוגיה חברתית, מומחית בהובלה והתמודדות עם תהליכי שינוי ותוצאותיהם ברמה האישית והארגונית בתחום הרפואה. חקרה במסגרת עבודת המאסטר את ההבדלים שבין סגנון הדיבור בין נשים וגברים בסיטואציות של דיסקורס א-סמטרי לרבות שיח בין מטופל-רופא.